הנחת תפילין בתשעה באב – האם מניחים תפילין בשעת אבל?

הרא"ש (רבי אשר בן יחיאל) הביא את דעת המהר"ם מרוטנבורג שאין לקיים הנחת תפילין בתשעה באב כמו שאין האבל מניח תפילין. אולם בהרבה תשובות, הגאונים כתבו שצריך להניח תפילין בתשעה באב, וכן מסיק כך גם הרא"ש. ושורש מחלוקתם אם עשו את תשעה באב כדין יום ראשון של אבל דפטור מתפילין, או כיום שני של אבל דחייב בתפילין, כפי הסכמת הרמ"א כמו שכתב בסימן ל"ח ס"ו, וכן מנהג אשכנז בכל מקום.

על הנחת תפילין בתשעה באב

בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סימן קל"ט, הביא עדות שהמהר"ם גלאנטי היה נוהג להניח תפילין בביתו, ואח"כ הסירם והלך להתפלל בציבור בלא תפילין. ונראה טעמו, שלא רצה לקרוא קריאת שמע בלא תפילין כדי שלא יהיה נראה כמעיד עדות שקר. אולם מנהג ירושלים, לפחות מזמן הגר"ש שרעבי, להניח תפילין בשחרית בציבור, וכן הנהיג הגרב"צ עוזיאל בהיותו בתל אביב, וכן נהג שם הראש"ל הגרע"י שליט"א וש"מ שמנהג ירושלים התפשט גם חוץ לירושלים.

וראה בשו"ת שמש ומגן ח"ב סימן ו שקרה לבטל מנהג זה, כיון שדעת השו"ע שלא להניח תפילין רק במנחה ולא בשחרית. והנה באמת, בשלמא אם מנהג זה היה זה כתוב שער הכוונות – שכן נהג רבינו האר"י, הרי קיבלנו הוראות רבינו האר"י בתורת ודאי כמו שהעלה בשו"ת אורל"צ ח"ב בהקדמה, אפילו נגד פסיקת מר"ן השו"ע. אבל הלא דבר זה לא מצאנו מפורש בדברי רבינו האר"י, ונוהג זה החל רק מזמן הרש"ש כנ"ל, ולכן יש מקום שלא להנהיג מנהג זה לכתחילה, בפרט שדעת השו"ע מפורשת לא כן, ובפרט מי שאינו נוהג בכל דבריו כדברי המקובלים. אולם בחזון עובדיה שם דחה דברי השמש המגן, כי לפי דעתו, מנהג זה התפשט בכל מקום, כנ"ל.

אכן באופן מעשי, ברור הדבר שאין לפרוש מהציבור שנמצא בו, ועליו להתנהג לגמרי כמו מנהג המקום, והיינו אפילו מי שסובר שלא להניח תפילין בתשעה באב, צריך להניחם אם הציבור שם נוהג כן. וכן פסק הגאון האדרבינו תם בקונטרס הר המוריה עמ' כח. ויתרה מזו פסק הראש"ל שליט"א בחזון עובדיה שם בעמ' שע, שמי שהניח תפילין בשחרית, ובמנחה נזדמן למקום שמניחים תפילין במנחה, דיניח עימהם שוב.

תפילין דרבינו תם בתשעה באב

בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן ק"ז כתב שבתשעה באב יניח בשחרית, רש"י בלבד, ובמנחה יניחו רש"י ור"ת. והכנה"ג הובא בברכ"י סימן תקנ"ה דחה דבריו, דכיון שמי שמניח תפילין דרבינו תם הוא משום ספק דאו', א"כ למה שלא יניחם גם בשחרית כמו בכל יום, עכ"ד. והברכ"י יישב דברי הרמ"ע מפאנו שמה שכתב זהו עפ"י סוד, ובסוף דבריו כתב שראה להרש"ש שהיה מניח תפילין בתשעה באב וגם בימי אבלו, עכ"ד. נמצא לפי דברי הברכ"י שיש מחלוקת בין המקובלים אם לאבל יש מניעה להניח תפילין דרבינו תם ביום הראשון, וכן להניח בתשעה באב בשחרית.

ויש להעיר, האם לדעות שיש להניח תפילין דרבינו תם אף בשחרית, זהו אפילו במקרה שמניח תפילין זה אחר זה. ושורש הספק דיתכן, שכל הני שכתבו להניח ר"ת, זהו משום שנהגו להניח תפילין דרש"י ור"ת ביחד.

אבל אם הניח של רש"י קודם, הרי כבר יצא ידי מצות תפילין, ומי יימר שיש לו היתר להניח תפילין שוב – ולעשות כעת נגד פסק מר"ן, דעל זה לא הוקבע המנהג דלא כמר"ן, אלא כשמניחם ביחד כדברי המקובלים. ואפשר שזה היה טעמו של הרמ"ע מפאנו שהיה מורה להניח תפילין דרבינו תם רק במנחה, כי בשחרית היה נוהג להניח בזה אחר זה כנ"ל, ולפ"ז א"צ לומר דיש מחלוקת בין המקובלים כפי שיוצא מדברי הברכ"י, אלא המקובלים שאמרו להניח ר"ת אף בשחרית זהו משום שהיו נוהגים להניחם ביחד, והמקובלים שאמרו שלא להניח רק במנחה זהו משום שנהגו להניחם בזא"ז.

ומדברי הכנה"ג שהובא בברכ"י יש להוכיח, שאפילו במניח בזה אחר זה יש לו להניח דרבינו תם בשחרית, כי כתב שהטעם שיש להניח בשחרית הוא משום דהוי ספק דאו', וזהו לפי הפשט, א"כ ס"ל דיש להניח שניהם בשחרית כדי להיות זריז במצות עשה דאו', וזה שייך אף במניחם זה אחר זה. וגם מדברי החזון עובדיה שם יש להוכיח דיניח אפילו בזה אחר זה בשחרית, כיון דס"ל בכל השנה שיותר נכון להניח בזה אחר זה. וכדי לצאת ידי כל הדעות, לנהוגים להניח בזא"ז, נכון שיניחו תפילין דרבינו תם מיד אחר העמידה כדי שיחשב שמניחם בתפילת שחרית ולא אחר גמר התפילה.

אולם מנהג אשכנז אינו כן, האבל לא יניח תפילין דרבינו תם כלל. אכן מנהג אשכנז (חסידים) להניח תפילין דרבינו תם במנחה של תשעה באב, ש"מ שלא עשו את תשעה באב כיום אבילות לגמרי.